בצלאל סמוטריץ בחגיגות הניצחון באולמי האחוזה במודעין.
צילום: ויקי4800, Wikimedia Commons, ברישיון CC BY-SA 4.0.

באחד הימים בתיכון הביאו איש שמאל לדבר בפני הישיבה. אני לא זוכר בדיוק מה נאמר בשיחה, אני כן זוכר שהאיש עמד והטיח בפני התלמידים משהו שהשתמע כאילו הדתיים הרגו את רבין או איכשהו היו אשמים במה שקרה. התלמידים הקשיבו בשתיקה ולא ענו לדובר. עד שאחד התלמידים התרומם, קיבל את רשות הדיבור, ומול כל התלמידים, הרמי"ם והמורים ענה לאיש. בלי להתנצל ובלי להתבלבל הוא ענה לו על כל מה שהטיח במשך דקות ארוכות בתלמידים, בצורה רהוטה, לא מתנצלת ולא מתחסדת. הוא לא נתן לו להמשיך לטנף. הדובר היה קצת בהלם, כמו גם התלמידים והמורים. אבל איתמר איתם לא ויתר לו, וענה לו. ועוד איך הוא ענה לו. האמת היא שאני גם לא זוכר ממש מה הוא ענה לו, אבל אני כן זוכר את ההלם על פני איש השמאל, הצוות החינוכי והתלמידים. 

איתם תמיד היה בחור וורבלי. הבן של אפי איתם. טיפוס חברותי עם לשון חדה שכולם אהבו. על אף הלשון החדה הוא מעולם לא פגע במישהו, וגם כשמדי פעם היה "עוקץ" בלשונו את החברים זה היה תמיד ברוח טובה ורק עם חברים שהיה ברור לחלוטין שיצחקו מהבדיחה ולא יפגעו. גילוי נאות: לא היינו חברים קרובים אך למדנו באותו מחזור בתיכון ולאחר מכן לא היינו בקשר.

ישנה תופעה שקצת לא ברורה לי בפוליטיקה הישראלית. אנשים מתייחסים לנבחרי ציבור ופוליטיקאים כאל צעצועים נוצצים. כמעט בכל מערכת בחירות מדברים על שמות חדשים, כוכבים חדשים. מי הכוכב הנוצץ החדש. השם החם החדש. פוליטיקאים וותיקים שעבדו קשה לאורך שנים, צברו וותק וניסיון והוכיחו את עצמם בעשייה הציבורית צריכים לעיתים להידחק הצידה כדי לפנות מקום לכוכבים החדשים שחלקם חסרי ניסיון לחלוטין אבל הם היו גנרלים, מגישי תוכניות או בעלי טור בעיתון, מה שלא בהכרח הכשיר אותם לעשייה ציבורית. 

אז הנה, רציתם שם חדש, כוכב חדש במפלגת הציונות הדתית? קיבלתם. סא"ל במיל' איתמר איתם. ותאמינו לי שלא תתאכזבו. יש לי תחושה שהוא יספק את הסחורה ועוד העתיד שלו לפניו בהנהגה. חוץ מהתלתלים שירדו מהראש לזקן, איתם לא ממש השתנה הרבה מאז התיכון. (הציניות כאן על הקהל, לא עליו) 

ועכשיו לעצם העניין. לדעתי העובדה שלאחר קדנציה כל כך מוצלחת של סמוטריץ', רוטמן וסטרוק הם לא מקבלים דו ספרתי לפחות, מראה לצערי על אוריינות פוליטית מאוד נמוכה של הציבור הדתי לאומי. אין חולק שסמוטריץ' חולל מהפכה ביהודה ושומרון. מה שהוא עשה בקדנציה אחת לפניו לא עשו במספר קדנציות. הפעילות של רוטמן בוועדת חוקה חוק ומשפט והפעילות של סטרוק גם כן היו מוצלחות מאוד בהינתן המלחמה הבלתי פוסקת מול תקשורת עויינת, מערכת משפט עוצמתית עויינת שלקחה לעצמה סמכויות חריגות ופקידות שמנסה כל הזמן להכשיל את הימין. ועדיין, נראה שזה לא מספק את אנשי הציונות הדתית שמחפשים כוכבים חדשים ולכן הציונות הדתית ופייגלין עדיין עומדים על חד ספרתי. 

במקום לחפש כוכבים חדשים הציבור הימני צריך לבחון את הנציגים שלו במידת העשייה. להתמקד במהות. ואני חושב שסמוטריץ' מקבל ציון גבוה על העשייה שלו בארבע שנים האחרונות ולכן הציבור צריך לגמול לו בקלפי. אבל אם עדיין יש מי שמחפש כוכבים – קיבלתם. את איתמר איתם. כוכב שנלחם במלחמת חרבות ברזל, פנים חדשות בפוליטיקה. באמת בנאדם משכמו ומעלה. משב רוח חדש ורענן קוראים לזה? 

למה כשמתכנת שרוצה להתקבל למשרה חדשה או עורך דין שרוצה להתקבל למשרד יוקרתי צריכים להראות ידע, ניסיון וקורות חיים  אבל פוליטיקאי שרוצה פתאום להנהיג לא צריך להציג ניסיון וקורות חיים? 

סמוטריץ' ורוטמן היו שנים בעולם הציבורי. צמחו מלמטה. סמוטריץ' עורך דין שהתחיל את דרכו בתנועת רגבים. רוטמן היה עורך דין במשך שנים במגזר הציבורי, הקים עם יהודה עמרני את התנועה למשילות ודמוקרטיה ועד 2021 היה גם היועץ המשפטי שלה. אני רוצה שנציגי הציבור בכנסת יהיו אנשי מקצוע מנוסים בתחום הציבורי שיודעים ומכירים את העבודה כך שיוכלו להציג הישגים לציבור ששלח אותם לייצג אותו. ואני חושב שסמוטריץ', רוטמן וסטרוק יכולים להציג קבלות על עשייה.

ונקודה נוספת. כשאני גדלתי תמיד ידעתי שההורים מצביעים למפד"ל כי זו המפלגה שמייצגת אותנו. ויודעים מה? אין לי בעיה עם הצבעה מגזרית. כן, אנחנו עם אחד, אבל שתים עשרה שבטים. אני לא רואה שום בעיה בכך שהחרדים יצביעו למפלגות החרדיות כי הן דואגות לצרכים היחודיים של ציבור המצביעים שלהם, ולכן אני שם חושב שאין שום בעיה שדתיים לאומיים יצביעו לציונות הדתית שדואגת לצרכים היחודיים של המגזר. ואנחנו עדיין עם אחד. ונלחמים כתף אל כתף יחד. אך כשפושטים את מדי הזית הקדושים, לכל ציבור יש את הצרכים שלו. וזו לא סותר את רעיון האחדות בעם להצביע למפלגה מגזרית שתדאג לצרכים של המגזר.  

ועכשיו, אחרי שהסברנו למה להצביע לסמוטריץ', בואו נדבר רגע על עופר וינטר ואבי מעוז.

לדעתי הם מסכנים את הימין ולא צריך להצביע להם.  

צר לי אך הטיעון השחוק של וינטר ונועם על מאוכזבי הימין לא מבוסס, לא מדעית ולא איכותית. ונניח שיש כמה מאוכזבים, על מאוכזבים לא בונים מפלגה. 

אחד הדברים שביבי הביא לפוליטיקה הישראלית מארצות הברית מאז כניסתו לחיים הפוליטיים היא ההתייחסות לפוליטיקה כמדע מדויק. ביבי היה מהראשונים (אם לא הראשון) שהביא יועצים אמריקאיים, ארתור פינקלשטיין בזמנו שעזר לו לנצח את הבחירות. פוליטיקה בסקרים מה לעשות, זה מדע מדויק. 

בשנים האחרונות הימין התבגר והתחיל לדבר במונחים הללו. עמית סגל ושלמה פילבר הכניסו לשיח התקשורתי מנדטים חונים, גושים והסתכלות סטטיסטית מתמטית על מערכות בחירות. במקום תחושות בטן הורגשה של השטח הסתמכות על נתונים סטטיסטיים וניתוחים סוציולוגיים של קהל הבוחרים. 

וכאן בדיוק הימין נופל שוב שוב עם מועמדים כדוגמת וינטר, אבי מעוז ופייגלין – שלשמחתינו עשה את הדבר הנכון והתאחד עם סמוטריץ'. 

עופר וינטר ואבי מעוז (מפלגת נועם) פשוט מנותקים מהעם כיוון שהם לא מפנימים שבעיקר אנשי הציונות הדתית יכולים להתחבר למסרים שלהם, ומה לעשות שמדובר באלקטורט קטן יחסית שלא מספיק לארבעה מפלגות.  

הנה כמה אמיתות פשוטות:

בפועל אין הבדל אידאולוגי בין סמוטריץ', פייגלין, לימור סון הר מלך, רוטמן, סטרוק, עופר וינטר, אבי מעוז ובן גביר. כולם משתייכים לאותו מגזר – דתי לאומי. כולם פחות או יותר גדלו באותם בתי מדרש ואולפנות ושולחים את בניהם ובנותיהן לאותם מוסדות חינוך. 

ההבדלים אם קיימים קוסמטיים בלבד

. כן, יש כמה חילונים כמו למשל עומר פציניאש ולדמן שהצטרפה לפייגלין ואנשים כמו שקלי למשל ששייכים לז'אנר החילונים הימניים שגם איכשהו תמיד יהיו מאוד מחוברים למסורת, אבל לדעתי (ופה אני קצת סותר את עצמי כי לא בדקתי מדעית) לא מדובר במספר גדול, ודאי שלא בכמה מנדטים, מה גם שלדעתי רובם בכלל בליכוד. יש קבוצה סוציולוגית מאוד ממוקדת, המגזר הסרוג, שרק הקבוצה הזו באמת מתחברת למסרים של ארבעת המפלגות, וכמו שאמרנו, אין בקבוצה הזו מספיק מנדטים. 

וינטר היה צריך לקחת דוגמה מאיתם שמצטרף למסגרת מפלגתית קיימת ולא מבקש להנהיג אותה מיד אלא להכנס כמספר שתיים או שלוש של סמוטריץ', לעזור למפלגה להגיע לדו ספרתי גבוה, לקבל את אחד התיקים, ובעיקר ללמוד. לצבור ניסיון של כמה שנים בפוליטיקה ואז אולי להתקדם להנהגה. במקום, הוא בחר לפתוח עוד מפלגה והחליט שהוא הוא הולך להציל את הימין ואת המדינה. מתכנת חדש מתחיל בצוות, לא פותח חברה ביום הראשון. 

אני כבר לא מדבר על הרשימה שהרכיב שהיא ממש לא מוגדרת, קשה למצוא קו מחבר, אחד אומר ככה ואחת אומרת ככה. יש ברשימה מי שבעד וועדת חקירה בראשות השופט עמית, כלומר בעד הדיפסטייט, מי שבעד מדינה פלסטינית. עוד מועמדת ברשימה עם הרבה התבטאויות בעייתיות מהעבר (אני בכוונה לא מציין שמות, הדברים ידועים). לא ברור מה הולך שם. גם המסרים של עופר וינטר עצמו לא קוהרנטיים, מתלהמים, ונשמעים כמו אוסף קלישאות ממוחזרות. בהינתן מערכת הבחירות הצמודה והכל כך קריטית לעתיד המדינה, אנשי ימין וציונות דתית צריכים לגלות אחריות ולא להצביע לוינטר ונועם כיוון שהם מסכנים את הימין והמדינה. כבר היינו בסרט הזה ב – 1992. 

אם היה לוינטר או נועם סיכוי קלוש לעבור ניחא, אבל כרגע כל הסקרים מראים שהם הולכים לזרוק לפח קולות יקרים לימין. מוטב שוינטר יפרוש ויצטרף בעתיד למפלגה קיימת, יצבור ניסיון, יוכיח את עצמו ואז יציע את עצמו להנהגה של מפלגת הציונות הדתית. 

עם כל הכבוד, לוחם עם סכין בין השיניים הוא לא בהכרח פוליטיקאי מוצלח.

אותו הדבר לגבי אבי מעוז (שם הסיפור קצת שונה כי להבנתי הוא רצה להתחבר אבל קיבל תשובה שלילית, ועדיין הוא צריך לגלות אחריות ולפרוש).  

בבחירות הקרובות אנשי הציונות הדתית צריכים לבחון את נציגי הציבור שלהם כמו שהיו בוחרים מתכנת חדש לצוות. כשאני בוחן את מפלגות הימין השונות הציונות הדתית מקבלת את הציון הגבוה ביותר והיא זו שצריכה לייצג את ציבור המצביעים הדתיים לאומיים.