איתמר בן גביר.
צילום: שי קנדלר, Wikimedia Commons, CC0 1.0.

זה לא סוד שלאיתמר בן גביר לא חסרים מבקרים. בלשון המעטה. הרבה מהם אוהבים לקרוא לו בזלזול שר הטקטוק. רבים טוענים שההתנהלות שלו גורמת נזק מדיני ותדמיתי לישראל. למשל עמית סגל שפרסם עליו באוגוסט האחרון טור נוקב וביקורתי בישראל היום. זה לא סוד שאיתמר בן גביר אוהב את אור הזרקורים ובעיקר את המצלמות. וכן, הרבה שנים לפני שהתמנה לשר הוא כבר עשה שימוש לטובתו בתקשורת עם גימיקים שונים ופרובוקציות קטנות שהביאו לו הרבה פרסום. כאמור, יש ממבקריו שטוענים שבקדנציה האחרונה הוא בעיקר עשה הרבה רעש ופרובוקציות ופחות מעשים. אז זהו, שנשים לרגע בצד את העניין שעובדתית זה לא נכון, כיוון שהוא כן הצליח להביא הישגים מרשימים בתפקיד, לדוגמה חלוקת הנשקים לאזרחים, הקמת המשמר הלאומי שמבוסס על כיתות כוננות וסוף סוף השר הראשון אולי שהוביל מהפכה בהרעת תנאי הרוצחים הגרועים ביותר בבתי הכלא. ניתן לומר שמה שמבקריו מכנים "פרובוקציות תקשורתיות" הן למעשה חלק מההישגים. כיוון שפה טמון גם הכוח שלו, בשינוי התודעתי שיצר.

אנחנו חיים בעולם שמצלמה בשדה הקרב הפכה לכלי נשק. המלחמה היא לא רק פיזית היא גם מלחמה על התודעה. אם לא העלית סרטון מנצח לפייסבוק או לטיקטוק לא ניצחת. כבר שנים שאירגוני הטרור הגרועים והרצחניים ביותר עושים שימוש ציני, אכזרי ומתוחכם במדיה החברתית. הם זורעים פחד ואימה על ידי העלאת סרטונים של מעשי הזוועות שלהם. החל מדעש בזמנו ועד חמאס. 

לא רק ארגוני הטרור, ארגונים חוץ פרלמנטריים ברחבי העולם, בעיקר ארגוני שמאל מפיצים תעמולה אנטי ישראלית ואנטי מערבית במדיה החברתית. סרטונים של הפגנות ברחובות ובקמפוסים נגד מדינת ישראל. ולרוב אין מענה מספק. המדיום הוא המסר. 

התוצאה? יהודים בעולם חוששים. לא רק יהודים, באירופה האזרחים פוחדים מהמראות שרואים גם ברחובות וגם במדיה החברתית. 

בן גביר אומן בז'אנר. כן, יכול להיות שלכל מיני אניני טעם בעולם, אפילו בקהילות יהודיות הסרטונים שלו לא הכי נעימים. אבל במבחן התוצאה? אני בטוח שלמשטים הבאים אם יאורגנו לעזה יהיו כמה פעילי שמאל שיחשבו פעמיים לאחר שראו אותו משפיל את חבריהם בבסיס חיל הים באשדוד לאחר המשט.  

הערבים משקשקים ממנו. זה לא סוד. הם רועדים מהאפשרות של להגיע לבתי הכלא של בן גביר. הם יודעים שהחגיגה הסתיימה. הם יודעים מה מצפה להם. כשבן גביר הולך (עם מצלמה צמודה) "לבקר" את גרועי המחבלים בבתי הכלא ואומר להם בפנים שהוא רוצה להרוג אותם המסר נשמע ומהדהד היטב. יש שריף חדש בשכונה. כשבן גביר מסתובב בערים הערביות או בנגב ואומר להם שהוא לא מפחד והוא בא לעשות משילות, המסר עובר טוב מאוד. גם אם יש כמה כאלה שמזלזלים או שנחרדים למראה התמונות, יש מי שמבין טוב טוב את המסר. הוא מדבר איתם בשפה שלהם. והם מבינים. הוא נלחם איתם במגרש שלהם. המון ערבים ובדואים עושים שימוש ברשתות החברתיות בעיקר בפייסבוק ובטיקטוק.

ולגבי מי שחושש לתדמית של ישראל בעולם, הסירו דאגה. לא בגלל בן גביר ימשיכו לבקר את מדינת ישראל, וגם אם בן גביר מחר יחדול מכל פרובוקציה או לחלופין מעולם לא היה עושה אחת, תנוח דעתכם – עדיין היו מבקרים את ישראל בהאג ובבירות מערב אירופה. נו באמת, מישהו באמת מאמין לעצמו שבגלל בן גביר לא אוהבים את ישראל? אנחנו כבר מכירים את הצביעות האירופאית, אם לא בן גביר כבר היו מוצאים סיבות אחרות. חוץ מזה שבסופו של דבר אנשים מעריכים כח. ורגע אחרי שאנשים ודיפלומטים מסיימים עם הזעזוע המזויף מבן גביר, אני בטוח שבאיזשהו מקום זה גורם להם אם לא להעריך אז לכבד את ישראל. אנשים מעריכים עוצמה. ברמה האסטרטגית בן גביר מציג את ישראל כמדינה עוצמתית שיודעת לטפל באויביה. ויודעים מה – עדיף שאויבי ומתנגדי ישראל בעולם קצת יזדעזעו מבן גביר, אבל שגם קצת יחששו. 

ולגבי הקהילות היהודיות במערב שנחרדות ומזדעזעות מהסרטונים של בן גביר, יש לי פתרון אחד ופשוט. כוס מים קרים, או סנאפל (משקה קל אהוב על יהודי אמריקה, מקביל לאייס תה בארץ).  

השינוי התודעתי שבן גביר הביא הוא ללא כל ספק אחד מההישגים שלו. המתנגדים והמבקרים ימשיכו לצקצק ולהזדעזע, אך כל עוד האוייב מזדעזע ונחרד, בן גביר השיג את המטרה, עבור כולנו.